איך הכל התחיל?
שלום לכולם,
הבלוג הזה פה הוא בלוג שמדבר יותר על המסעדה כעסק ועל עסקים ויזמות בכלל.
אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שלי, מאיפה התחלתי ואיפה צמחתי – שני אנשים השפיעו על תחילת הדרך שלי בגילאים מאד צעירים בי-ם.
הראשונה סבתא עזיזה גרה בשכונה שלנו ואצלנו לא היה נהוג לסגור את הדלת בבית, היא היתה פתוחה וכולנו יצאנו ונכנסנו לבתים של אחרים בלי לדפוק בדלת. כשהייתי בא לסבתא שלי, הכרחתי אותה לסגור את הדלת כדי שלא יראו שאני מבשל איתה. אם מישהו היה נכנס רצתי ישר לסלון. מסבתא עזיזה למדתי על שחור ולבן - היא לימדה אותי להעריך את הדברים הקטנים והיא זו שלימדה אותי שהכל . עד היום, כל פעם שאני נוסע לירושלים, אני מבין מאיפה צמחתי. אני לא אדם דתי, אבל סבתא עזיזה לימדה אותי על מסורת – ממנה למדתי למשל שאסור לזרוק לחם ועד היום אני פשוט לא מסוגל לעשות את זה. אצלי במסעדה יש פח רק ללחם, ואני לא יכול לראות שמערבבים איתו משהו זה פשוט לא אפשרי מבחינתי.
עוד דמות שהשפיעה עלי מאד דווקא יותר בענין הנטיה העסקית היה סמי מהמכולת השכונתית. כשהייתי בן 8 החלטתי שאני רוצה לעבוד, התחלתי לחפש עבודה בחופש. סמי מהמכולת ברחוב הפלמ"ח, אצל נתן לי הזדמנות וממנו למדתי הוא היה פרפקציוניסט ברמה שלא הכרתי. יום אחד הוא נתן לי לסדר חבילה של סבוני נקה-7 על מדף, וכשגמרתי נשארו לי ביד 15 סבונים שלא נשאר להם מקום, הוא אמר לי לסדר אותם שוב ושוב כדי שהם ייכנסו. מה לא נסיתית? הכל, כל שיטה שחשבתי עליה ופשוט לא הצלחתי. הוא הזיז אותי אחורה, הוציא את כולםוהכניס אותם בדרך אחרת: סבון אחד לרוחב ומעליו שניים לאורך, במגדלים מסודרים. כשהוא הכניס את הסבון האחרון זה היה מושלם. אני חושב שמאז, כשאני שומע שמשהו אומר "אי אפשר", אני מתעצבן.
בקצה של הרחוב שלנו היתה חנות ירקות שהיתה שייכת לברוך הבוכרי, כל יום שישי היה עובר אצלנו טנדר שמכר אבטיחים. סמי ביקש ממני לבחור לו אבטיח הביתה. כשיצאתי לטנדר ברוך אמר לא לקנות ממנו. 'אם אתה קונה אבטיח, אז רק ממני', שאלתי את האיש על הטנדר כמה יעלו כל האבטיחים שיש לו וקניתי את כולם. סמי אמר לי שאני משוגע, אבל הבטחתי לו שאני אקנה הביתה את מה שיישאר. סידרתי בחוץ במה מקרטונים של חלב ושמתי שלט עם מחיר זול יותר מזה שהיה אצל ברוך. בכל פעם שהוא ניגש אלינו לראות בכמה כסף אנחנו מוכרים, סובבתי את השלט. כמובן שמכרנו את כולם, וברוך לא העז יותר להגיד לי מאיפה לקנות ירקות.
בגיל מאוחר יותר כשכבר היה לי ברור שהמטבח הוא המקום שלי ושמקום משלי הוא ענין של זמן נסעתי לצרפת, שם התלמדתי אצל השף אלאן פאסאר , ממנו למדתי את הפאסון – איך לא להתבייש, איך לקבל בטחון, ולראות את האמת ואת המקצוענות. צורת החשיבה שלו היתה לחידה בעיני הרבה מאד שנים. כשהוא היה מכין מנה(והוא היה ידוע במנות הפשוטות אך הגאוניות שלו) אני הייתי מנסה להיכנס לראש שלו ולהבין מאיפה זה בא לו.
היום כשאני מגיע אליו, וזה בערך פעם בחודש, אני כבר מצליח לזהות במנה את מה שפאסאר חשב כשהוא הכין אותה – ועדין, אני לא מפסיק להתפעל בכל פעם מהיצירתיות האין סופית שלו.
אני מאמין שכל אחד צריך מקורות השראה ואני מאמין שלכל אחד יש את הסיפור הזה שכשהוא נזכר בו הוא יודע ששם התחיל הכל, שם נזרע הזרע ומשם התחילה הדרך. אני אשמח לשמוע מכם מי הדמויות מעוררות ההשראה שלכם ובפוסטים הבאים – יותר על מי ומה מעוררים בי השראה בתקופה הזו של החיים.
שבת שלום!
פוסט יפה ומעניין